ערב הבחירות, ראש הממשלה בנימין נתניהו מעניק ריאיון חשוב ומקיף על תפקודו כראש ממשלה בקדנציות האחרונות, התוכניות לעתיד, הסכנה ממשלת שמאל בראשותם של בני גנץ ויאיר לפיד. הסכנה הגדולה של הליכוד והימין בבחירות הנוכחיות – השאננות, בעוד השמאל נלחם עם הסכין בין השיניים אצלנו ישנה שאננות הרסנית אומר נתניהו, בריאיון שמעניק לבועז ביסמוט ואמנון לורד לעיתון "ישראל היום".

ראש הממשלה מתייחס לסוגיות הביטחוניות, האם עשרה גנרלים במפלגה יכולים לספק את הביטחון הנדרש למדינת ישראל או שמדובר במגרש אחר לגמרי. הכלכלה הצומחת שעלתה בזכות הרפורומות הכלכליות, לצד ההבטחות להעלאת שכר המינימום משמאל.

אתה מתמודד בבחירות הללו מול שלושה רמטכ"לים. ראית מהם יצירתיות בנושא עזה?

מסתמן שהרמטכ"ל הנוכחי היה רוצה לבטל את קיצור השירות כדי ליצור צה"ל יותר מסיבי, יותר חזק. אתה תומך בביטול קיצור השירות?

"אנחנו דנים בזה. אני לא חושב שיש לנו מסקנה ברורה. המסקנה הברורה היחידה היא שאנחנו נצטרך עוד משאבים. ואמרתי שבתוכנית 2030 אנחנו צריכים עוד משאבים למערכת הביטחון. למה? כי ישראל עומדת מול איומים של מעצמה, ולצערי אין לנו את התל"ג של גרמניה ושל רוסיה. יש לנו, אגב, תל"ג של רבע מרוסיה. זה לא רע, אבל זה לא מספיק. אנחנו חייבים עוד משאבים. כדי לקבל תוספת משאבים אנחנו צריכים להמשיך את הצמיחה במשק, שהיא המקור למשאבים".

העלאת מסים?

"הפוך. הפחתת מסים. הורדת שיעורי המס מביאה לך יותר צמיחה. לאורך זמן הובלתי שינוי כביר בכלכלת ישראל. העברתי 60 רפורמות. אבל החשובה שבהן, המכרעת, היא שחרור המטבע. להכניס ולהוציא דולרים כמה  שאתה רוצה. תאר לך שמדינת ישראל היתה ממשיכה לחיות במשטר הזה של עולם שלישי. ויש גם הרישוי לעסקים הקטנים – זה הקטר של הצמיחה בישראל. את הרישוי הורדנו משישה חודשים ל־20 יום. מניעת רגולציה מיותרת. אתה רוצה רגולציה? תראה לי את ההשפעה הכלכלית של זה.

"עלינו בדירוג התחרותיות בשלוש שנים ממקום 25 למקום 17. עוד לא היה דבר כזה. לפיד וגנץ יחזירו אותנו אחורה. קודם כל על ידי שהם יביאו את ניסנקורן להיות שר האוצר. כמו במדינאות, הם לא מבינים שום דבר בכלכלה. לפיד אמר שהוא לא מבין בכלכלה".

אז איך עבדת איתו?

"נאלצתי לפטר אותו באיזשהו שלב. הוא לא הקשיב לשום דבר. הוא שכח שהוא לא מבין. זה הכל פוזות והצגות. אותו דבר גנץ. הוא גם הוכיח את זה במעשה. פשט את הרגל. הקים חברה שפשטה את הרגל לא לפני ששלשלה לכיסה מיליוני שקלים במצג שווא שהציגו למשטרה. היו מקבלים עוד 50 מיליון שקלים אם החברה לא הייתה פושטת את הרגל".

בנושא הזה – כולם שואלים, מי המועמדים שלך לשר האוצר ולשר הביטחון?

"זה בכלל לא מעניין. אני לא מחלק את עור הדב משום שהדב כרגע הולך להיות אצלם, אם הימין לא יתעשת. אם מצביעי הליכוד לא יתעשתו, אנחנו נפסיד את הבחירות. אתם צריכים פשוט לקרוא את הסקרים לעומק. כרגע זה מונח בכיס שלהם, כי הם נלחמים, עם הסכין בין השניים, והאנשים שלנו יושבים שאננים. אם הם לא יבינו, עד האחרון שבהם, שהם חייבים ללכת לקלפי, אז כל ההישגים שלנו יירדו לטמיון".

ההעדפה שלך זה ממשלה ימנית?

"ברור. כל הזמן ההעדפה היא ממשלה ימנית. אלה השותפים שלנו, ואיתם נעשה את הקואליציה. גם אי אפשר לעשות קואליציה עם אנשי השמאל. ארבעה מחברי המפלגה של לפיד וגנץ חתמו על עצומה בזמנו לא לאפשר לנשיא טראמפ להיכנס לישראל. זה מראה לכם מי האנשים האלה. השילוב של העוצמה הכלכלית והביטחונית שלנו יצרה פריחה מדינית שאין לה דוגמה.

"בשבוע שעבר הייתי אצל הנשיא טראמפ, הוא הכריז על ההכרה האמריקנית ברמת הגולן. הנה, כאן ההכרזה. עכשיו מבקר כאן נשיא ברזיל בולסונארו – מעצמה של רבע מיליארד בני אדם. אני נוסע לנשיא פוטין, שאיתו אני עובד על חופש פעולה של ישראל. ברור שהתקשורת מתעלמת מזה, ומכסה רק את לפיד וגנץ, מפרסמת כתבות תדמית ומהדהדת את השקרים שלהם. ועדיין אנשינו, שרואים את ההתגייסות התקשורתית, משוכנעים שאנחנו הולכים לנצח ושהם יכולים לשבת בבית. זו יכולה להיות בכייה לדורות".

מישהו מגוש הימין יכול לשבת בממשלה של גנץ?

"ראשית, כל אחד מבין שהדבר הראוי לעשות הוא להטיל את מלאכת ההרכבה על מי שקיבל הכי הרבה המלצות. זה צריך להיות, וזה לא בהכרח יהיה המצב. ברגע שמטילים – אנחנו כבר בעולם של אי־ידיעה. באותו רגע, כיוון שלגנץ יהיה גוש של 61, אתה לא יודע איך אנשים ימליצו".

איך אתה מקטלג את פייגלין?

"לא יודע. נקווה שיתמוך בימין. הוא עדיין לא אמר את זה. אני רואה סכנה אמיתית להמשך שלטון הימין בהובלת הליכוד".

מה עם טראמפ? האם זו כימיה של נשיא אמריקני עם המוסד של ראש ממשלת ישראל, או איתך באופן אישי?

"ברור שזה איתי באופן אישי, אני הכרתי אותו קודם לכן, את התפיסות שלו שתואמות את התפיסות שלי. הן לא תואמות את אלה ממפלגת לפיד־גנץ שרצו להחרים אותו שלא ייכנס לישראל".

אז לגבי תוכנית המאה – אתה מתואם איתו?

"לא מתואם איתו. הצגתי בפניו ובפני אנשיו שלושה עקרונות יסודיים, שאני מקווה מאוד שיבואו לידי ביטוי בתוכנית: 1. לא עוקרים שום מתיישב. לא רק שום יישוב, שום מתיישב. 2. אנחנו נשארים בשליטה על כל השטח ממערב לירדן. כלומר, אין שאלה של מרדף חם. הנוכחות שלנו מתמדת. זו הסמכות הריבונית העיקרית שנשארת בידינו – בכל מצב. 3. לא נחלק את ירושלים.

"כשהצגתי את הדברים לסגן הנשיא ביידן, (סגנו של ברק אובמה) כשהיה פה, הוא אמר לי: זאת לא מדינה. אמרתי: ג'ו, תגדיר את זה איך שאתה רוצה, אלה התנאים שלי ולא אסוג מהם. כך אמרתי לטראמפ ולנציגיו קושנר וגרינבלאט".

אם מבטיחים לך הכרה בינלאומית בירושלים שלמה, בייחוד כל העיר העתיקה, אתה מוכן לוותר בתמורה על חלקים גדולים ביו"ש?

"לא מוכן לעקור יהודי אחד. זה אומר גם יישובים מחוץ לגושים. מזה אתה יכול להקיש על כל השאר. אני לא מוכן לוותר על הריבונות העתידית, ולא בכלל. הם נשארים שם, תחת ריבונות ישראלית. נשאיר קבוצה של יישובים ונכפיף אותם לריבונות פלשתינית – אף אחד לא יישאר אפילו יום אחד. אני משאיר את כולם תחת ריבונות ישראל, כשאנחנו אחראים על הביטחון".

אבל אתה לא מספח את שטח C עם הפלשתינים.

"אני מבטיח לך שיהיו לך הפתעות. לא יכול להגיד לכם לגבי התוכנית, אבל הנשיא טראמפ הוא ידיד גדול, ואני בספק אם יהיה ידיד גדול ממנו בעתיד".

 בשידורי התעמולה יש סצנה שבה אבי גבאי מתייצב מאחורי הקופה, והמסר העיקרי שלו – הוא יעלה את שכר המינימום ל־7,000 שקלים.

"קודם כל מי שהעלה את שכר המינימום זה אנחנו. היה 4,000 שקלים. אנחנו עשינו את זה בצורה מושכלת, על ידי העלאת התל"ג והשכר הממוצע במשק, וכדי שהפערים לא יצמחו יותר מדי. כולם יודעים רק לחלק. אלה קוטפי הפירות, אני קורא לזה. אנחנו מצמיחים את העץ הכלכלי, משקים אותו, גוזמים אותו כדי שהשמש תיכנס, והם יודעים רק לקטוף. אם אתה רק קוטף וקוטף לא יישארו פירות. העץ יקמול.

"זה מה שקרה להרבה מדינות סביבנו. אפילו באירופה. כולכם מכירים את המקרים הללו. אנחנו עשינו כלכלה בריאה שמשלבת שוק חופשי וצמיחה כלכלית עם רגישות חברתית – הכל במידה ובהצלחה. הם יחזירו אותנו למדיניות של בזבוזים בלתי נשלטים של כלכלת הסתדרות".

הטענה היא שהמדינה מרגישה טוב והאזרח פחות.

"זה פשוט לא נכון. אפשר לשפר. יש בעיות. לפרק שיירים של מונופולים שנשארו מימי מפא"י. רמת אי־השוויון ירדה מאז יצרנו מצב שאנשים הולכים לעבוד. פעם אנשים נשארו בבית. הבדואים, עם קצבאות הילדים, לא היו צריכים ללכת לעבוד. השינויים הגדולים שהקפיצו את ישראל שהפכו אותה לכלכלה לאומית נעשו תחתיי גם כשר אוצר וגם כראש ממשלה.

"המנוע שהפך את ישראל לכלכלת שוק חופשי – יושב מולכם. עוד לא גמרתי עם הרגולציה. תארו לכם מס שולי של 65 אחוזים. זה מה שהיה פה כשנכנסתי לתפקיד. איך אמר לי הנשיא בולסונארו ואחרים: ממך אנחנו לומדים".

בחודש יולי תשבור את שיא הכהונה של בן־גוריון. אבל יש עליך ביקורת שאין לך סגנים. אין לך דור המשך. אתה רואה באופק מישהו שיחליף אותך?

"אני חושב שבנבחרת של הליכוד האנשים עולים, בהפרשים עצומים, על כל המפלגות האחרות. על כל התרכובות האלה של משרדי פרסום. הם אנשים ותיקים ומנוסים, אני משוכנע שיש בהם כישרונות. מי שקובע מי ינהיג את מדינת ישראל זה הציבור. לא ראש הממשלה. אין פה דברים כאלה. במפלגות האלה שאין בהן דמוקרטיה קובעים כל אחד מי יהיה – לא מעניין אותם הציבור. הם עוד מבקרים אותנו על משטר מלוכני. שם זו דיקטטורה פנימית".

מלוכני זה יותר טוב מפשיזם.

"יותר מפשיזם. אותי מאשימים בבגידה. אותי, שנלחמתי ונפצעתי בקרבות עם מחבלים. כל הזמן אומרים: אסור להאשים ראש ממשלה בבגידה. מי יודע איפה זה יסתיים. והם עצמם עושים את זה יום־יום. זה מדהים. הצביעות והדרך שבה התקשורת המגויסת מקבלת את זה ומחרה־מחזיקה אחריהם".

אתה סבור שעוד לא סולחים לך עד היום על כך שניצחת את פרס ב־96'?

"יש לא מעט אנשים, גם שהיו בליכוד, שהלכו והתרפסו בפני השמאל. שינו את דעותיהם. אני מאמין בדרך שלי, שלימד אותי אבי, ולמדתי גם מאחי, של טיפוח העוצמות שלנו. זה נוגד לגמרי את תפיסת השמאל. הרעיון שנשיג שלום על ידי זה שניכנע לפלשתינים ואז העולם הערבי ייפתח – אני הלכתי בדרך הפוכה ממנו. פרצתי אל העולם, ומהעולם אל העולם הערבי. בהמשך הדבר הזה יכול להשפיע גם על הסביבה הקרובה שלנו. זו תפיסה הפוכה.

"הם תוקפים אותי ללא לאות במשך 20 שנה משום שאני מסרב להרכין ראש. ועכשיו, ביתר שאת, כי הוכח שהדרך הזאת מצליחה. לכן הם נאלצים להתחפש לאנשים ימנים. הם מקווים שעל ידי ההונאה, על ידי התקפות ועלילות הדם יצליחו להפיל אותי מהשלטון ואת הימין. ואז יחזרו לסורם. אילו הייתי רוצה, הייתי יכול לקנות שקט וליטוף וחיבוק מהתקשורת. הייתי פונה לשמאל. מעולם לא עשיתי זאת, ולעולם לא אעשה זאת".

כשאומרים עליך שאתה פושע ושאתה בוגד – אתה מדמם? אתה רוצה להיכנס למסגרת האתרוג של הנשיא ריבלין?

"התשובה היא לא. והתשובה היא כן. אני מדמם. אבל אני לא נכנע".

האם, כמו בספרו של סטפן צוויג "העולם של אתמול", אנחנו בסוף עידן? לאן אנחנו הולכים עכשיו?

"לדעתי אנחנו לפני עידן גדול, שבה מדינת ישראל לא רק הופכת לאומה בין האומות, אלא אומה עם השפעה עצומה. אנחנו יכולים לממש את כל החלומות שלנו אם נמשיך ללכת בדרך הזאת. וזה תלוי במידה רבה בבחירות האלו. חוק הלאום הוא קיר חוקתי נגד השיטפון של גלי ההגירה, בעיקר מאפריקה. שאני אשנה אותו בשביל כמה כתבות אוהדות ב'ניו יורק טיימס'? מה פתאום. אנחנו חייבים לשלוט במעטפת של מי נכנס למדינה. הכניסה היא ליהודים. בפנים, כולם שווים. זכויות הפרט שוות".

לפני שבוע מת קפטן באקוס, שהטיס את מטוס אייר פראנס בחטיפה לאנטבה. מנתניהו לנתניהו, הכל נשמר כמו אז?

"אינני יודע. אני לא מחפש תהילה וזוהר. אני מחפש לעשות את מה שנכון כדי להבטיח את ביטחון ישראל ואת נצח ישראל. אחי נפל בקרב עם מחבלים באנטבה. אני נפצעתי בחילוץ החטופים בסבנה. אבל זה לא מונע ממדינת ישראל לעשות דברים גדולים ומופלאים. מעת לעת אנחנו מפרסמים חלק קטן מזה, דוגמת הפשיטה הנועזת של המוסד בלב טהרן והוצאת ארכיון הגרעין משם לישראל. הישג כביר. כמעט מדי שבוע מתבצעים מבצעים כאלה.

"התעוזה הצבאית גדולה – אבל באותה מידה דרושה תעוזה מדינית. השמאל אומר: תעוזה לסגת. התעוזה שאני מדבר עליה היא לצאת נגד איראן. לצאת נגד נשיא ארה"ב. להגיד עד כאן. לא! וללכת לשכנע את דעת הקהל האמריקנית. זו תעוזה שהם לא מעלים על דעתם. עבורם זו טעות אסטרטגית. הרפתקה. אני שונה מהם. אני מאמין בכוחנו להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. אם נטפח את העוצמה ולא את החולשה שלנו. לצערי, זה לא משנה כמה רמטכ"לים יש, אם הם לא מבינים שכמדיניות, צריך לגלות את אותו כושר התנגדות ותעוזה כמו בתחום הצבאי".